גילוי נאות: כותבת שורות אלה מיודדת עם בעלי הוצאת "גרף".

במשך שנים יצאו רבים מספרי הפנטסיה החביבים עלי ביותר כספרי ילדים/נוער בהוצאת "מרגנית" הוותיקה והמשובחת. החסרון היחיד של ההוצאה, מבחינתי, היה (ועודנו) שמספר הספרים שיצאו בה היה מועט מדי. לכן, כשהתבשרתי שהוצאת "גרף" עומדת להוציא סדרה של ספרים לצעירים בניצוחה של גילי בר-הלל סמו, שמחתי מאד. ההוצאה הוכיחה את עצמה כהוצאת ספרים שעובדת בצורה מוקפדת, ועם בר-הלל סמו בתור עורכת הסדרה – הרגשתי שיש מעט מאד מקום לטעויות. "סבריאל", הספר הראשון בסדרת "ג'ירף" לנוער לא אכזב לרגע.

סבריאל היא נערה המסיימת את לימודיה בפנימיית הבנות בה חיה מגיל חמש. חזותה מזכירה את שלגיה, היא על סף פרוץ הנשיות והדבר המרכזי שמעסיק אותה בחייה נטולי הדאגות הוא מה תעשה כשתסיים את בית הספר. היא חיה בעולם הדומה מאוד לעולמנו בתחילת-אמצע המאה הקודמת. ליתר דיוק, המקום בו חיה סבריאל דומה ברובו לעולמנו, אולם צפון הארץ מושפע מאד מהמדינה הסמוכה – הממלכה העתיקה, מקום בו הקסם רב והגבול בין החיים למוות מיטשטש לא אחת.

מוצאה של סבריאל הוא מהממלכה העתיקה, ואף כי איננה מודעת לכך היא נצר למשפחה מפוארת. הקשר שלה לממלכה העתיקה הוא אביה, האבהורזן, שמגיע לבקרה כמה פעמים בשנה. וכמוהו, גם היא, בעלת אוב "הפוכה" – בעוד שבעלי אוב מקימים את המתים לתחייה, סבריאל ואביה דואגים שהמתים יישארו… מתים. כשמתברר לה שאביה נעלם נפתרים לבטיה לגבי העתיד, והיא יוצאת אל הממלכה העתיקה כדי להצילו. וכאן מתחילה ההרפתקה הקסומה של האישה הצעירה שיודעת כל כך מעט על ארצה, על מורשתה ועל עצמה.

בין אנסלסטיירה, בה גדלה סבריאל, לממלכה העתיקה מפרידה חומה, ועל החומה מגינים שומרים, ומעבר לחומה החוקים שונים, הקסם שולט, והמתים לא תמיד מתים. נשמע מוכר? אבל פה מסתיים הדמיון לסדרת "שיר של אש וקרח" של גר"ר מרטין. מהר מאד מתברר לנערה האמיצה שלא תמיד אנשים רוצים למות. לפעמים הם חזקים מספיק להתחכם למוות. לפעמים אפילו יש להם עזרה. אבל אף פעם, מעולם, לא חזר אף אחד מהמוות בחיים (טוב, כמעט). יש גם סוגים שונים של מתים-חיים. חלשים, חזקים, נשלטים ושולטים. ומקומם של כולם אינו בינינו. כולם הצליחו לחזור מבעד לאחד מתשעת שערי המוות, ובמעלה הנהר הקר הזורם דרכם. המוות שהוא במידה מסוימת "ביתה" השני של סבריאל. המוות שגארת' ניקס מתאר בצורה כה חיה.

ישנם בספר לא מעט קטעים אפלים, והוא רחוק מלהיות מתקתק, אבל הוא לא שוקע לתהומות האפלה והאלימות של מרטין ומותאם בהחלט גם לקהל צעיר יותר. מול חלק גדול מהסכנות סבריאל לא ניצבת לבדה, אלא עם בני לוויה מהממלכה העתיקה. אחד מהם הוא, כמובן, חתול.

שמחתי מאוד שגיבורת הספר היא אישה צעירה. ויותר מזה שמחתי שהקשיים שמולם היא ניצבת לא נובעים מהיותה אישה אלא, בעיקר, מחוסר ידע וחוסר נסיון (ושמחתי לא פחות מכך שהכותב הוא גבר). האוניברסליות שבקשיים לא רק מונעת מהספר להיות "ספר בנות", כמו לא מעט ספרים בהם הגיבור הראשי הוא אישה או ילדה, אלא גם מציגה יפה את ההתמודדות של אדם שנמצא בתחילתה של דרך חדשה.

שמחתי מכך שלדמויות בסיפור יש מגרעות, ושגם החשובות ביניהן אינן מושלמות. שמחתי גם שיש בספר סיפור אהבה שאינו פולשני ולא משתלט על הסיפור כולו, כמו שקורה בלא מעט ספרים המיועדים לקהל צעיר (ובוגר גם).

אבל הדבר שאהבתי אולי יותר מכל הוא סגנון הכתיבה והקצב של הסיפור. דבר רודף דבר, ארוע רודף ארוע, ובלא מעט מקרים מצאתי עצמי חסרת נשימה כאילו לקחתי חלק במרדף שתואר זה עתה או ניצבתי מול אימה שלא תתואר, ממש כמו גיבורי הסיפור. ואחרי רצף אירועים מתיש, קיבלנו אני והדמויות אפשרות לנוח קצת. אבל רק מספיק זמן (ולפעמים כמעט מספיק זמן) כדי שנוכל להתאושש לקראת שטף הארועים הבא.

ובזכות זה שאהבתי כל כך הרבה דברים, שמחתי מאוד לגלות שלמרות שהסיפור סגור ועומד בפני עצמו נכתבו בהמשך ספרים נוספים שעלילתם מתרחשת בעולם הקסום והאפלולי הזה.