אזעקה חרישית נשמעה ברחבי ה"עצבנית", ולאחריה נשמע קולו של המחשב:

"בלי פאניקה, גידי, אבל הגיע הזמן להתעורר".

גידי התיישב במהירות, אך חטף סחרחורת וחזר לשכב במיטתו. גידי המשיך לשכב במשך מספר דקות, מביט בתקרה, עד שהרגיש שהוא מוכן להתעורר שוב. הוא קם וצעד מספר צעדים עד לוילון אשר סימן את תחילתו של חדר האמבטיה, וילון מלאכותי ירוק שעליו כתוב בלי פאניקה באותיות אדומות גדולות. הוא הביט במראה, אשר עליה הודבקה מדבקה גדולה ושקופה למחצה עליה כתוב בלי פאניקה, והשיט ידו אל המטפח האוטומטי. בחלון התצוגה של המטפח, כבכל בוקר, היתה הודעה אחת, בלי פאניקה לשונה. גידי הפעיל את המטפח והשתמש בו לצחצח את שיניו, לגלח את לחייו ולסרק את שערו, ולאחר שהרגיש רענן- הלך למרכז הבקרה של ה"עצבנית".

לכשהגיע למרכז הבקרה, חצי מטר מעבר למיטתו, התיישב גידי בכסא הקברניט והחל להרגיש רעב (התניה שפיתח בימי הכשרתו, שם הזמן היחידי לשבת היה בזמן הארוחות). הוא פנה אל מחלק המזון, הקיש הזמנה לארוחת בוקר של אלופים, וחיכה. על לוח המגע של המכשיר הופיעה הודעת בלי פאניקה, שנעלמה ברגע שקיבל את קערת הדגנים הממותקים שלו. גידי הוציא כף מתוך שקית סטרילית שהכיתוב בלי פאניקה נראה עליה, והחל לאכול.

לאחר מספר חודשים לבדו בספינה, פעולת האכילה נדמתה לו כמכאנית וחסרת הנאה, ודעתו החלה לשוטט אנה ואנה. מסיבה לא ברורה לחלוטין, הוא נזכר בימיו הראשונים על ה"עצבנית". בתקופה ההיא הוא הוטרד בכל פעם מחדש מהוראות הבלי פאניקה שפוזרו בחלל הספינה. הוא כבר התרגל לכך, אולם כעת הופיעה על המסך תשובה לשאילתה ששלח לפני שנתיים למשרד הראשי בבקשה להסבר.

התשובה שהגיעה היתה תמציתית אך מפורטת, מעוטרת בכיתובי בלי פאניקה מסולסלים משני קצותיה. נכתב שם שבימיו הראשונים של המשרד, גלאים אשר נשלחו בספינות מחקר נטו להיתפס לפאניקה כאשר פגשו במצבי סיכון חיים פתאומיים, שנעו בין מסלול העובר דרך כוכב למכונת גילוח שהשתלט עליה דיבוק חלל. המשרד בנה מספר ספינות מחקר, ובתוכן פוזרו הודעות בלי פאניקה, במיוחד כדי למנוע מקרים אלו. הפרויקט נזנח לאחר שיותר מחצי מהטייסים פיתחו תסמיני חרדה חריפים במיוחד, כאשר הם החליטו שאם אומרים להם בלי פאניקה ללא הפסק, כנראה יש סיבה לפאניקה. ה"עצבנית" הייתה אחת מהספינות היחידות ששרדו, עקב בעיות בתזמון המנוע שעיכבו את מסירתן. לאחר מכן, לא נשאר למשרד הרבה מה לעשות חוץ מלמכור את ה"עצבנית" ואת אחותה ה"מהירה" במחיר מוזל. גידי, בתור אחד ממעט ברי המזל האדישים שלאחר בדיקה פסיכיאטרית הוגדרו כחסרי יכולת לחרדה ופאניקה, קיבל הזמנה לקניית ה"עצבנית", והצעת עבודה שמתאימה לבעליה של ספינת חקר- חוקר.

בתזמון מושלם, ברגע שסיים גידי את קריאת התשובה בא גם הסיום לקערת הדגנים. גידי הכניס את הקערה ואת הכף למנקה הכלים, לחץ על כפתור ההדחה, קרא באדישות את הודעת הבלי פאניקה שהופיעה, ונשען לאחור על כיסאו. העצבנית ריחפה בשולי מערכת שמש חדשה, אשר המחשב סימן כבעלת פוטנציאל כרייה של חדקטביים, וגידי הפנה אותה לסיור בחגורת האסטרואידים, סוקר כחצי תריסר כוכביות לפני שהופרע על-ידי המחשב.

"בלי פאניקה, גידי, אבל מסלולנו הנוכחי מוביל אותנו להתרסקות על פני אסטרואיד 27-א6".

בלי פאניקה, אכן. "מחשב", אמר גידי, "קבעי מסלול שיעקוף את האסטרואיד".

"בלי פאניקה, גידי, אבל המנוע לא עובד".

בלי פאניקה? "מחשב, למה לא עובד המנוע?"

"בלי פאניקה, גידי, אבל שאריות דגנים דלפו מתוך מנקה הכלים אל תוך המנוע, נשרפו וסתמו את פתחי הניווט".

למה בלי פאניקה? "מחשב, נקי את פתחי הניווט".

"בלי פאניקה, גידי, אבל למרות שפעולות הניקוי החלו, גם בקצב המקסימלי האפשרי הן יוכלו להסתיים רק לאחר המפגש עם הכוכבית".

גידי, החסין לחרדות, החל להרגיש דאגה זוחלת לאורך גבו. הוא מחה את הזיעה שנקוותה על מצחו בכנף גופייתו ואמר: "מחשב, האם ישנה דרך נוספת כלשהי לשנות את מסלול ה"עצבנית", כגון פליטת גזים כחומר דחף מפתח תא הלחץ?"

"בלי פאניקה, גידי, אבל מהירות החללית גבוהה מכדי שפעולה שכזו תוכל למנוע התנגשות".

חרדה קלה החלה להופיע במוחו של גידי, ולפתע נעלמה כלא הייתה. "יש לי! תותח הלייזר!" הוא קרא, ופנה אל תותח הלייזר אשר היה בצדו השני של החדר. אותו תותח לייזר היה חלק אינטגרלי מספינות חקר, ונמצא שם במיוחד למטרות ההרס של אותם גורמים הנמצאים בדרכה של הספינה. למזלו של גידי, עד לרגע זה לא היה עליו להשתמש בו, ולכן פרח קיומו מדעתו. גידי התיישב ליד הלייזר, תלש את הנצרה שעליה הודפס "בלי פאניקה", והביט בכוונת.

"מחשב", אמר גידי, לאחר שלגם מעט מים להרוות את גרונו היבש, "אני לא מזהה את האסטרואיד בכוונת".

"בלי פאניקה, גידי, אבל הלייזר נמצא בכיוון ההפוך לאסטרואיד, ובלי המנועים לא ניתן לסובב את הספינה כך שיוכל לפעול".

זיעה קרה וחימה לוהטת שטפו את גידי כאשר הבין את הגורם לכך. "מחשב, האם את רומזת שהלייזר נמצא בצד הלא נכון של הספינה? האם לייזר שתפקידו לסלק מכשולים מלפני הספינה מופנה תמיד לאחריה?"

"בלי פאניקה, גידי, אבל כן".

"איזה קונספט טפשי".

"בלי פאניקה, גידי".

אך את מה שעבר ברגע זה על גידי לא ניתן היה לתאר בצורה אחרת מלבד התקף פאניקה חמור ומוצדק לחלוטין. הוא זחל באיטיות לכסא השליטה על החללית, התיישב בתנוחה עוברית על כיתוב הבלי פאניקה שהיה רקום בתוך חיקוי העור של המשענת, העלה על המסך את תמונת האסטרואיד וקפא בייאוש קטטוני, מחזיק בידיו בחוזקה את המדליה שקיבל בקערת הדגנים כאילו היא המפתח לחייו. הדקות חלפו, ה"עצבנית" התקרבה לכוכבית, וגידי כבר השלים עם עובדת מותו הבלתי נמנע, חנוט בתוך קבר שעליו כתוב בלי פאניקה. הוא הקליט הודעה עמוסת גידופים לאביו, אמו ולשרברב שתיקן לו את הסתימה בשירותים לפני ארבע שנים וחצי ושלח אותה למעמקי החלל…

כאשר לפתע התפוצץ האסטרואיד במטח של להבות ורסיסים. מספר שניות לאחר מכן, חלפה ה"עצבנית" דרך המקום בו היה מרכז האסטרואיד, וכרגע היה רק ענן אבק. עיניו של גידי ותת המודע שלו עוד הספיקו להשלים את הכיתוב בלי פאניקה בצורתו של ענן האבק, כאשר חזרו אליו עשתונותיו.

"מחשב!" צעק גידי במלוא גרון ובקול צווחני, "מה לכל הרוחות קרה?"

"בלי פאניקה, גידי, אבל כשהאסטרואיד התייצב בתוך מסלול ה"עצבנית" הטלתי לכיוונו מטען נפץ. המטען הגיע אליו דקה לפנינו ופוצץ אותו לרסיסים".

"אם ככה, למה לא טרחת להודיע לי שאני לא עומד למות?" שאל גידי, בעת שהחליף את מכנסיו.

"אבל הודעתי לך! בכל פעם ששאלת, עניתי לך שאין מה לדאוג. הרי אם זכורות לך תשובותי, תוכל לראות שאף פעם לא הסתרתי ממך מידע, ותמיד טרחתי לומר לך, אמור וחזור: בלי פאניקה!"