צייד הטרולים

מורו הצייד התקדם בזהירות ובלש אחרי טרפו. הוא השיג בתחבולות את מיקומה המשוער של מאורת הטרול וחיפש כעת מקום שממנו יוכל לצפות עליה. הוא ניסה לטפס על עץ, אך גילה שאין לו שדה ראיה טוב. יותר מדי עלים הפריעו לו בדרך. הוא חשב שזיהה את הטרול עוסק בענייניו הזדוניים, אבל רצה להיות בטוח. הוא ירד מהעץ והביט סביבו. הוא ראה לא רחוק ממנו בניין עם חלון שיכול היה להיות חלון חדר מדרגות וזויתו היתה נוחה לתצפית.

הוא ניגש אל דלת הכניסה וצלצל באקראי. לא היתה תשובה. הוא ניסה דירה אחרת.

"מי שם?" קרקר קולה של זקנה.

"חברת חשמל!" אמר מורו לתוך המיקרופון. כמעט תמיד זה עבד.

נשמע באמת זמזום, ומורו הדף את הדלת. הוא מיהר לטפס במדרגות לעבר החלון שזיהה. הוא ראה בקומה הראשונה שאחת הדלתות פתוחה כדי סדק ועשה את עצמו כאילו הוא בודק את שעון החשמל. הוא המשיך אל הקומה השניה והתמקם מול החלון. כן, כעת העץ לא הסתיר והיתה לו תצפית ישירה אל חדר העבודה של הטרול. מורו שלף את משקפתו, וכיוון את העדשות. הוא ראה בחור לבוש ברישול יושב מול מסך מחשב. המסך היה מוטה במקצת, אבל מורו הצליח לקרוא את האותיות שעליו במאמץ רב. הוא שלף את הטלפון הנייד שלו ומיהר להתקשר אל מזמין העבודה.

"הלו", אמר קול בצד השני.

"מורו כאן", אמר מורו.

"מי?"

"יוני פרלמן! מורו הצייד מהפורום".

"אה, הי יוני. יש חדש?"

"כן. איתרתי את השמוק. בוא נערוך זיהוי. לפי מה שאני רואה במשקפת הוא כותב עכשיו בפורום אקטואליה בפורטל מסטיק".

"אוקיי, אני נכנס. הוא תמיד מציף גם שם, אז יש סיכוי טוב שזה הוא".

"הנה, הוא בדיוק כותב עכשיו הודעה. אני מקריא לך, לך תזדיין שמאלני מטומטם בן זונה מסריח אתה יותר טיפש מקוף בלי שכל אמא שלך בטח אכלה סחוג לפני שנולדת בגלל זה יצאת כזה מגעיל. הנה הוא שלח. אני בטוח שאפילו נקודה אחת הוא לא שם בטקסט שלו".

"אני מרענן".

מורו המשיך לעקוב אחרי טרפו. עמוד הפורום שנגלה במשקפתו היה מלא בהודעות של צחי הגאון, כינויו של הטרול. כן, זה היה הוא, אבל האתיקה חייבה אותם לערוך זיהוי ודאי.

"כן", אמר הלקוח, "זה הוא. אני רואה את ההודעה. באמת אין נקודות".

"הנה, עכשיו הוא עובר לפורום שלך", אמר מורו.

"אוקיי, אז אני מפרסם אותו באקטואליה ובהורות חדשה. הוא תמיד נתקע אצלי הרבה זמן, אז הוא לא ישים לב. מה השם האמיתי שלו והכתובת?"

"קוראים לו קובי רוזמן והוא גר ברחוב מונטיפיורי 17 דירה 3 ".

מורו חיכה שתי דקות נוספות.

"זהו, פרסמתי בשני הפורומים. תתכונן. אני ממשיך בינתיים לפרסם בעוד מקומות".

"טוב, אני מנתק לפני שזה מתחיל".

"ביי. תודה. התשלום יהיה מחר בחשבון שלך".

מורו ארז את משקפתו, והחליט להשאר במקומו ולצפות. חדר המדרגות היה מקום בטוח, וממנו הוא יוכל לראות את המהומה.

כעבור חמש דקות החל להתאסף קהל קטן בסמוך לבית מספר 17. הטרול לא שם לב והמשיך לתקתק על מקלדתו במהירות. הקהל הלך וצמח בהדרגה, ולבסוף נכנסו כמה בחורים לתוך הבניין. מורו הביט בציפיה דרוכה. הוא כבר עשה את זה ארבע פעמים בעבר, אבל כל פעם היתה תענוג מחודש. הטרול קם ממקומו ליד המחשב, כנראה לאחר ששמע דפיקה בדלת. חצי דקה אחרי זה פרצו שני בחורים לתוך החדר והרימו את המחשב שלו ואת המסך. מורו הסתכל אל הכניסה לבניין. כמה בחורים הופיעו שם, גוררים אחריהם את הטרול המבוהל. מיד אחריהם ירדו שני נושאי המחשב. מישהו החל לשאת נאום. מורו חיכך את ידיו בהנאה. הטרול צעק משהו – כנראה התחנן על מחשבו. אחד הבחורים הטיח את המסך על הכביש, והוא התנפץ מיד. הקהל הריע. הבחור האחר השליך בכוח את המחשב. מישהו ניגש עם פטיש כבד והחל להכות במחשב. המסגרת היפה נכנעה במהירות. הקהל החל להשליך כבלים וכרטיסים לכל עבר. הכונן הקשיח זכה לכמה מכות פטיש יפות במיוחד. מורו היה מאושר. אין כמו השילוב בין עבודה והנאה. עוד טרול חוסל. הם לא נטו לחזור לאינטרנט אחרי שהמחשב שלהם הושמד.

"ולפורומים תהיה רווחה", אמר מורו לעצמו, ואז נמחק החיוך מפניו.

חלקיו הפנימיים של המחשב הפכו כבר לאבק, אבל הקהל לא התפזר. במקום זאת הוא החל להקיף את הטרול שנראה כעת מבועת הרבה יותר. זה לא היה אמור לקרות. הצעקות התגברו, ומורו שם לב שהקהל גדל בהרבה. הוא שקל להזעיק את המשטרה, אבל חשש להסתבך. הוא קיווה שאחד השכנים יעשה את זה. הטרול ניסה לברוח, אבל אנשים תפסו אותו והחלו לחבוט בו באגרופים.

שיט, חשב יוני. כל העניין הרחיק לכת יותר מדי. הוא נשם לרווחה למשמע צופרי הניידות. הקהל החל להתפזר בריצה לכל הכיוונים. קובי נותר שרוע על הכביש ליד מחשבו המת. יוני קיווה שהוא חי. ניידת המשטרה נכנסה אל הרחוב ואחד השוטרים ניגש אל קובי ומדד לו דופק. כעבור כמה דקות הגיע אמבולנס וקובי הועלה עליו. יוני חשב שהוא חי, אבל היה ברור שהוא נפגע קשה. הוא חיכה עד שהמשטרה והאמבולנס עזבו את המקום, ורק אז העז לצאת מחדר המדרגות וללכת הביתה.

כעבור שבועיים צלצל הטלפון הנייד שלו בזמן ארוחת הערב.

"הלו", הוא אמר.

"מורו הצייד?" שאל מישהו מהצד השני.

"איך אתה יודע שהטלפון הזה שייך למורו הצייד?" שאל יוני.

"קיבלתי את השם שלך מלקוח שלך. אמרו שאתה מאתר טרולים".

"כבר לא. בפעם האחרונה העניין יצא משליטה, והבחור עדיין מאושפז. אני גמרתי. לא רוצה שמישהו יהרג".

"אבל זה מקרה חרום", אמר הבחור בצד השני. "אני מנהל פורום ויש איזה פסיכי אחד שלא מפסיק להציף מאז שלשום".

"איזה פורום?"

שקט השתרר לרגע בצד השני, "פורום מוסיקה אלקטרונית במסטיק."

"יש פורום כזה במסטיק?" התפלא יוני.

שוב היתה שתיקה לרגע, "הוא חדש. טוב, תודה, אני אחפש מישהו אחר".

הקו נדם. יוני הביט בטלפון בתמהון. המספר היה חסוי, והוא לא זכר פורום כזה במסטיק. הוא החליט לבדוק. הוא ניגש למחשב שלו, פתח את הפורטל ונכנס לקהילת מוסיקה. לא, לא היה פורום כזה בפורטל. אז מה היתה שיחת הטלפון הזו? הוא הפעיל את אחת התוכנות שלו והורה לה לחפש את המשתמש שכתב הכי הרבה הודעות ביומיים האחרונים במסטיק. כעבור רגע הופיעה התשובה: מורו הצייד בארבעה פורומים שונים.

גבותיו של יוני התרוממו בתמיהה. הוא לא השתמש בניק הזה מאז הלינץ'. הוא נכנס לאחד הפורומים וראה עמוד שלם מלא בהודעות של מורו הצייד. מישהו גנב את הניק שלו. הוא החל לקרוא את ההודעות וגילה לזוועתו שכולן הודעות טרוליות למהדרין.

אחת אמרה, כל הימנים מסריחים ומפליצים מהתחת. אחרת אמרה המנהלת מלקקת לי תזין כל יומיים, וזה טוב!!!!!!!!!! והודעה שלישית בתגובה למישהו אמרה, בוא אני אסביר לך למה אתה כזה מפגר. זה בגלל שבבית ספר במקום ללמוד אתה השתנת במכנסים.

יוני עשה רענון לדף בתקוה שההודעות יעלמו. ההודעות היו שם עדיין, אבל נוספה להן הודעה חדשה מאת "המלשין" ובה נאמר, מורו הצייד הוא יוני פרלמן מרחוב ההסתדרות 10 דירה 8. יש זיהוי ודאי. קדימה!

סנטרו של יוני נשמט. כעבור שניות ספורות הוא התעשת, חטף את הארנק, המפתחות והטלפון ונמלט מן הדירה. הוא דילג במורד המדרגות ויצא מהבניין. הוא כבר ראה אנשים מתקדמים מקצה הרחוב. יוני רץ אל החצר האחורית, דילג מעל הגדר, עבר בחצר הבית השכן, ורץ לרחוב המקביל. תוך כדי ריצה הוא חייג למשטרה.

"משטרה שלום", אמר קול נשי.

"שלום, מדבר יוני פרלמן. מישהו כרגע כתב באינטרנט כאילו אני טרול, ואנשים באים לכסח אותי ואת הבית שלי".

"רק רגע… אתה מורו הצייד? יא בן זונה… כבר יומיים אתה מזבל את האינטרנט כמו דפוק!"

"הלו?" הופתע יוני.

"אני אשלח ניידת לרחוב ההסתדרות. אל תזוז מהמקום, שיוכלו למצוא אותך!"

השוטרת ניתקה. יוני לא שם לב לאיפה הוא רץ ומעד על פסלון אבן שעמד על המדרכה. הטלפון לא נפגע אבל הוא חטף שפשופים כואבים ביד וברגל. הוא קיווה שהתרחק מביתו מספיק והתיישב על ספסל. הוא התחבר לאינטרנט דרך הטלפון כדי לכתוב בפורום הכחשה. הוא החל לנווט בין הקישורים לפורום בפורטל מסטיק, בעודו מקלל את האיטיות הסלולרית. בטלפון זה היה הרבה יותר מסובך. לזוועתו הוא גילה הודעה חדשה מאת "המלשין".

מורו הצייד נמלט מביתו. מצורפת תמונה עדכנית.

הוא פתח את קובץ התמונה, וראה את עצמו בבגדים משלשום. כמה זמן יעבור עד שהתמונה תופץ? הוא חייב להסתתר. הוא קם בלי לחשוב הרבה, רץ אל המרכז המסחרי הסמוך והסתגר באחד מתאי השירותים. לא נעים, אבל פרטי.

הוא סגר את מכסה האסלה, התיישב והתחבר לאינטרנט שוב. הוא ניסח הודעת הכחשה לאחד הפורומים המותקפים במסטיק, ואז עבר אל הבא אחריו. הוא היה מתוסכל מכך שלא יכול היה להעתיק ולהדביק דרך הטלפון. הוא חייב למצוא מישהו שיעשה בשבילו את עבודת ההסברה, כדי לחסוך זמן וסוללה. הוא התנתק מהאינטרנט ועבר על ספר הטלפונים שלו עד שאתר אחד מחבריו שגר באזור. הוא המתין עד שהשירותים התרוקנו מאנשים, והתקשר אליו.

"הלו", אמר האיש בצד השני.

"הי אלדד, זה יוני", לחש יוני.

"יוני, יא דפוק, מה אתה ממלא פורומים בזבל?"

"זה לא אני. מישהו גנב את שם המשתמש שלי".

"בטח. למה שמישהו יעשה את זה? תמיד ידעתי שאתה לא בסדר, אבל עד כדי כך?"

"אני נשבע לך, זה לא אני. אני מתחבא עכשיו באיזה מקום, ואני חייב שתעזור לי להכחיש".

"לא אתה? זה שם המשתמש שלך. מסטיק לא משחררים שמות משתמש. אין מצב שמישהו אחר כותב בשם שלך".

"גנבו לי אותו, אני אומר לך. הם כתבו בפורומים שאני לא נכנס אליהם, והחלפתי שם משתמש, אז לא ראיתי שנוספו לי הודעות. לא יכולתי לדעת. בחיי, אחי, זה לא אני".

"טוב, איפה אתה?"

"למה?"

"אני אבוא לקחת אותך."

צליל קולו של אלדד נשמע חשוד מדי. האם יתכן שחברו לא מאמין לו ורוצה להסגיר אותו לחמומי המוח? יוני ניתק. הוא החליט להתקשר אל הלקוח האחרון שלו. הוא מנהל פורום שחייב לו טובה, הוא בטח יכול לפרסם בו-זמנית בכל הפורומים של מסטיק.

"הלו", אמר האיש בצד השני.

"הי מיקי, זה יוני", לחש יוני.

"יוני פרלמן. חתיכת מטומטם. מה נהיית טרול? חשבתי שאתה נגד הטרולים".

"זה לא אני. מישהו גנב את שם המשתמש שלי".

שתיקה ענתה לו.

"אתה נשבע שזה לא אתה?"

"כן. אתה מנהל פורום. אתה יכול לבדוק למי הניק הזה שייך עכשיו?"

"חכה רגע על הקו, אני אתקשר להנהלת האתר".

"אני לא יכול, התחברתי כבר כמה פעמים לאינטרנט, והטלפון לא היה טעון לגמרי. הסוללה כמעט ריקה".

"טוב, אז אני אחזור אליך. איפה אתה עכשיו?"

"אני מתחבא".

"טוב מאוד. אל תצא החוצה. הבנתי שאנשים הדפיסו את התמונה שלך ומסתובבים אִתה. מיד אחזור אליך".

יוני ניתק ונשם לרווחה. מצב הסוללה היה בכי רע, ושוב נכנסו אנשים לשירותים. יוני שם את הטלפון על רטט. הוא הביט בשעונו. כבר היה די מאוחר. עוד מעט סוגרים את המקום. מה יהיה אז? הוא עבר שוב על ספר הטלפונים שלו עד שאיתר ידידה מהצבא שלא היה לה מושג במחשבים. היא היתה רועדת רק ממבט עליהם. נקבה, הוא חשב, אם היא לא הבינה אז, היא לא תבין גם היום. הוא התקשר.

"הלו", אמרה האישה בצד השני.

"הי, רחלי, זה יוני", לחש יוני.

"יוני? איזה יוני?"

"יוני פרלמן מחצרים. זוכרת אותי?"

"יוני, בטח. מה קורה?"

"אני קצת בצרות. אני צריך מקום לישון בלילה".

"מה רע בבית שלך?"

היה נדמה לו שחש מעט עוינות בקולה, אבל החליט שדמיין את זה.

"יש לי בעיה. כל מיני אנשים רודפים אחרי מהאינטרנט. זה קשור למחשבים".

"קשור למחשבים? מה אתה אומר!"

"כן, את חושבת שאת יכולה לאסוף אותי? אני אשמח לישון אפילו על שמיכה בחדר המדרגות. אני פשוט מפחד לצאת לרחוב".

"כן, בטח, איפה אתה?"

יוני הסביר לה איך להגיע, והם קבעו שהיא תתקשר, והוא יצא מיד ויכנס למכונית.

הקוים שמעל הסוללה כמעט נעלמו. הטלפון רטט. יוני ענה.

"כן?" הוא לחש, כי האנשים לא יצאו עדיין.

"היי, זה מיקי. שמע, ההנהלה מאשרת שהניק הזה באמת כבר לא שייך לך. מישהו חדר לבסיס הנתונים שלהם ושינה את השיוך והסיסמה. אנחנו יוצאים עכשיו בהודעת הסבר בכל הפורומים".

"תודה, מיקי".

"אבל אל תצא עדיין מהמחבוא. הבנתי שהמון אנשים יצאו לחפש אותך, והם לא יראו את ההודעה. התקשרת למשטרה?"

"ענתה לי איזו שוטרת שחשבה שאני טרול. היא אמרה לי להשאר במקום כדי שהניידת תמצא אותי. או שהיא מפגרת או שהיא רוצה שיכסחו אותי."

"וואלה? חבל שאין לך את השם שלה. עכשיו כבר חושך, חפש מישהו להגיע אליו עד מחר. אז כולם כבר יהיו בטח מעודכנים ותוכל לחזור הביתה".

"מישהי באה עוד מעט לאסוף אותי. מעניין מי עשה את זה".

"בטח חברים של אחד הטרולים שכוסחו בגללך. אני לא נתתי את השם שלך לאף אחד, אבל אולי מישהו לפני נתן".

הטלפון השמיע צפצוף של שיחה ממתינה.

"שוב תודה, מיקי. אני חייב לך".

יוני ענה לשיחה הממתינה. זו היתה רחלי.

"הלו?"

"הי, אני בחוץ".

"אני כבר בא".

יוני יצא מהשירותים והקפיד לכפוף את ראשו עד היציאה. רחלי חיכתה לו במכונית. הוא רץ ונכנס אל המושב שליד תא הנהג. רחלי החלה לנסוע.

"מזל שתפסתי אותך. את נהדרת".

"למה התקשרת דווקא אלי?"

"קודם התקשרתי לאלדד אבל הוא לא רצה לעזור. ואז עשיתי חשבון שאת לא מבינה כלום במחשבים, אז בטח לא ראית את השמועות המרושעות שהפיצו עלי באינטרנט".

"המממ…. לא יפה מצדם".

"כן. זה פשוט מדהים מה שהלך שם. אני אסביר לך כשנגיע. אני אטען ת'טלפון, ואז אתחבר ממנו לאינטרנט ואסביר לך".

הם לא נסעו רחוק. היא עברה כנראה דירה.

"אתה יודע שגמרתי אוניברסיטה?" שאלה רחלי כשהחנתה את האוטו.

"לא ידעתי שלמדת. כל הכבוד".

"כן, וגם מצאתי עבודה".

"מעולה. במה?"

הוא יצא מהמכונית. גם רחלי יצאה ונעלה אחריה.

"תכנות".

"מה?"

"למדתי מדעי המחשב".

"את רצינית?"

"כן. אז אני יודעת קצת על אינטרנט", היא אמרה בקול עוקצני והוסיפה בעיניים רושפות, "ואני שונאת טרולים!"

"לא, רחלי, זה לא אני…" החל יוני לומר בבהילות, ואז ראה המון מתקבץ סביבו.

יוני פרץ בריצה פרועה לכיוון שממנו באו הכי מעט אנשים. הוא הפיל שניים מהם והמשיך לרוץ, בעוד ההמון דולק אחריו בצעקות. מישהו קפץ עליו מאחור, והוא נפל ונחבט בכאב במדרכה. מישהו משך אותו למעלה. אגרוף התקרב אל פניו במהירות.

יוני התעורר בתחושה של כאבים עזים. הוא לא הופתע למצוא את עצמו בבית חולים. הוריו ישבו לידו בדאגה.

"הי אמא", לחש.

אמו קראה בשמו בשמחה, ומילאה אותו בנשיקות. אביו קרא לרופא. יוני גילה שהוא מחובר לאינפוזיה, סובל מסדקים בשתי הרגליים, זעזוע מוח, צלע שבורה, מרפק נקוע והרבה חבורות ושטפי דם בכל הגוף. על השולחן הקטן היו זר פרחים גדול ואיחולי החלמה מהנהלת פורטל מסטיק וכן חבילת שוקולד קטנה עם פתק מה"החברים של קובי". אחת האחיות באה לספר לו שהנהלת הפורטל יצאה בהודעה גדולה על כך שהוא לא הטרול המבוקש, וש"כולם נורא מצטערים" על המכות שהוא חטף.

"יוניצ'קה", אמר אמו, "להביא לך משהו?"

יוני הביט סביב וראה שקע עבור כבל רשת, ולידו מספר טלפון של חברה להשכרת ציוד.

"תתקשרי למספר הזה, ותגידי שאני רוצה לשכור מחשב נייד כדי להתחבר לאינטרנט".

"לאינטרנט? אחרי מה שקרה?"

"אני צריך למצוא איזה טרול".