פרימת זמן – הפשע המושלם (ב')
מאת רון יניב
לונדון, 24 לפברואר 2090.
אכן, לא הספקנו לנוח על זרי הדפנה, ויצאנו למשימה השנייה.
רגע, רגע, מה הרקע, אני שומע קריאות מהיציע של אלו שלא קראו את החלק הראשון.
לאחר המצאתה של מכונת הזמן, היה זה אך טבעי כי כל מיני תמהונים, שאינם מבינים את מהות שינוי-המציאות יחזרו אחורה בזמן וינסו לשנות את פני ההיסטוריה. היה זה אך טבעי כי יוקם כח משטרתי שיפעל נגד פורמי הזמן, כפי שהם קראו להם.
אוסטין בונד, מיליונר אקסצנטרי שעשה את הונו הראשוני בעסקי הפורנו בגרנלנד, הצליח לשים את ידו על אחת ממכונות הזמן, ושם לו למטרה לשנות את ההיסטוריה כך שהוא יהיה עשיר יותר, אך גם יוכל להנות מעושרו ללא חשש. הווה אומר להתעשר בחוכמה. שיפור עתידה של האנושות? הצחקתם את מר בונד. האמת? הצחקתם גם אותי.
וכדי להתעשר בחוכמה הקים אוסטין את הבלמ'ר (המשרד הבינזמני למיקסום רווחים). אני גויסתי כעובד מן המניין כבר ביום הראשון, ואחרי שחתמתי על הצהרת סודיות וכל השאר, עברתי הדרכה אינטנסיבית בתורת 'פרימת הזמן'.
למדתי, כפי שאתם כבר יודעים, כי משטרת הפרימה מזהה את נקודת הפרימה עפ'י אדוות השינוי, ההולכות ומתעצמות מסביב לנקודת הפרימה. אוסטין שכנע את עצמו כי אם רק יקפיד לבצע שינויים סימטריים, אדוות השינוי יבטלו זו את זו, והמשטרה לא תרגיש בכלום. גם אני השתכנעתי.
שלוש שנים עבדנו על שיכלול תאוריית הסימטריה. אין-ספור מסעות בזמן בוצעו על-ידי ועל-ידי שותפיי לעבודה, רק כדי לבדוק ולבחון את השפעתם של שינויים מזעריים, ולהתאים את התאוריה למבחן המציאות (זו המשתנה ללא הרף)
הצלחנו במשימתנו הראשונה.
מר בונד היה עתה בעליהם החוקי של קרקעות יקרות ערך בסארי.
זהו הרקע על רגל אחת. אפשר להמשיך?
ניו-יורק, 26 לדצמבר 1999.
לאחר בדיקות רבות, הגענו למסקנה כי ליל העשרים ושישה לדצמבר, שנה לפני תום האלף, הוא הלילה היחידי בו היו ויהיו די מזומנים בכספות הסניפים של הבנקים. החשש המסתורי של ההמונים מאיזשהו ג'וק שישמיד את פקדונותיהם, רק בגלל חילוף ספרת האלפים במניין השנים, היה דבר שלא הבנתי עד תומו.
בהלה ציבורית היתה תמיד מקור בלתי אכזב להתעשרות מהירה, כמו בהלת מניות האינטרנט של 2001, או הבהלה לקריפטוניום ב 2030. אולם בשום מקרה, לא הצטברה כמות כה גדולה של מזומנים בכספות הבנקים, במידה כזו שתצדיק את מאמצינו. נכון, בבהלה של 1929 היה הרבה יותר כסף בבנק, אולם בשטרות של אז לא יכולנו לעשות שימוש ב 2090.
בשעה 18:33 נסגרו דלתותיו של אחרון הסניפים. 86 זוגות של נוסעים (כך אני מעדיף לחשוב על עצמי ועל חבריי) שוגרו לעבר כספות הבנקים הגדולים של ניו-יורק. לכל זוג ניתן תיק חום (ורק צחוקה האירוני של ההיסטוריה לימדנו, כי בשנה זו התיק נקרא כשמו של הבוס שלנו, מר בונד), ובו די מקום למאה אלף שטרות של 100 דולר כל אחד. עשרה מליון דולר לתיק.
בשעה 18:35 סיימו 86 זוגות של נוסעים למלא את תיקיהם בעשרה מיליון דולר. כל אחד. 860 מליון דולר בסה'כ. אני יודע. זה לא הרבה. אבל זה היה הלימיט.
בשעה 18:36 חזרו 86 נוסעים לבסיס הבית בלונדון, בעוד בני זוגם נותרים בכספות הבנק, כדי לשמור על רצף הזמן. אתם מבינים וודאי כי אם הם לא היו נשארים, לא היתה עומדת לזכותנו העובדה כי 86 הנוסעים היו אמורים לחזור כעבור דקה להחזיר את הכסף למקומו. ברגע בו היתה משתחררת הכספת מנוכחות הגל הרציף שלנו, היתה מתחוללת פרימה, וכל סוכני משטרת הזמן היו על ראשינו.
אז הם נשארו שם.
בשעה 18:37 חזרו והופיעו הנוסעים בכספות המתאימות, והחזירו את הכסף למקומו.
בשעה 18:38 היו כל 86 זוגות הנוסעים, בחזרה בבסיס הבית.
וזהו.
זה היה זה.
וזה היה השלב הקשה מכל.
נכון, ביצענו תצפיות. בחרנו רק כספות שאינן רגישות לנוכחות אדם בתוך הכספת, וכאלו שכל מצלמות המעקב של חברות האבטחה מכסות רק את דלתותיהן החיצוניות. אבל עדיין, היה חשש. שיגורם של 86 נוסעים בבת אחת הוא תמיד קשה. שיגורם לתוך משבצת קטנה של מטר רבוע, קשה שבעתיים. אבל הצלחנו.
לונדון, 24 לפברואר , 2090.
בשעה 12:33 מר בונד ואנוכי, מלווים בשני שומרי ראש נכנסנו לסניף הבנק השני של בוסטון.
'שלום מר בונד'. מנהל הסניף מיהר לעברנו, תוך שהוא מחליק את חליפתו, ולא מצליח שלא לנעוץ את עיניו בשמונים ושישה התיקים שהיו על המריצה מאחורינו.
'שלום גם לך. האין זה יום יפה?' אוסטין בונד חשף את שיניו בחיוך שלא הותיר כל ספק בכך שהיום הוא יום יפה. אחרי ככלות הכל, מהי סופת גשמים לעומת האוצר שמאחורינו?
'וודאי, וודאי' הנהן הבנקאי, ואני תהיתי אם הוא ימהר למכור גם את אימו באותה מהירות.
'הבט', מר בונד הרצין והמשיך בנימה תכליתית. 'בעקבות שיחות שהיו לי עם יו'ר הבנק, החלטתי להפקיד אצלכם חלק מהון המזומנים שלי. אם תואיל להכין עבורנו אישור הפקדה, לא נעכב אותך דקה נוספת'. אחח. הציניות של אוסטין במיטבה.
'וודאי. וודאי. אולם אנו חייבים לספור את הכסף. אתה יודע, מר בונד, נהלי הבנק'
'בהחלט. עוזרי יישאר כאן להשלים את הניירת' אמר בעודו מצביע עלי.
ארבע שעות לקח להם לספור את הכסף. וידאתי כי הכסף הוכנס לכספת. השעה היתה 16:49. אישור הפקדה על 860 מליון דולר שכן לבטח בכיסי.
בשעה 18:30 נסגר הסניף.
בשעה 18:32 שוגרתי לתוככי הכספת.
אתם מבינים, היופי של המסע בזמן הוא לא רק בהעתקה של ציר הזמן. הוא גם בהעתקה של קואורדינטות המרחב. וכך, שוגרתי לעבר 18:31. אל תוככי הכספת של הבנק, כשאני מקפיד לרוקן אותה מכל תכולתה.
וזהו.
נשאר רק לחלק מחדש את ה 860 מליון ל 86 התיקים להם המתינו 86 נוסעים, להם המתינו 86 בני זוג.
את היתרה, (והיתה יתרה) הקפדנו לגרוס ולהשמיד.
25 לפברואר, 2090.
כותרות העיתונים זעקו באדום 'השוד הגדול'.
28 לפברואר, 2090
זמזום קל נשמע במערכת האינטרקום. 'מר בונד, סרג'נט מקולי ממשטרת הזמן בא לראותך.'
'הכניסי אותו, ליזי' הנהן אוסטין למזכירתו.
'שלום לך מר בונד. אגש ברשותך ישירות לעניין, ללא הקדמות מיותרות' (יען כי אני רוצה לסיים את הסיפור).
'נודע לנו כי יום לפני השוד הגדול הפקדת 860 מליון דולר בבנק'.
'אמת'.
'וזה נראה לנו קצת מוזר, אתה יודע.'
'למה?'
'אחת, סכום הכיסוי של חברת הביטוח ללקוח בודד בבנק הוא 900 מליון דולר. אתה כמעט ניצלת את המקסימום, ולא חרגת ממנו'.
'נו, באמת, לבטח זהירות עסקית אינה יכולה להחשב לפשע בימים אלו.' רטן מר בונד.
לא יכולתי להתאפק והוספתי 'מר בונד לא צבר את הונו ע'י מעשים בלתי שקולים, אתה וודאי יכול לתאר לעצמך. לפני כל עיסקה, אנו טורחים לוודא היטב את כל ההשלכות, מכל הכיוונים. (לא יכולתי שלא לחייך לעצמי לאור כפל המשמעות של דברי) העובדה כי הבנק מבוטח, הינה תנאי ראשון לכל הפקדה. סכום הביטוח של הבנק הינו המסגרת לכל הפקדה. הותרנו שולי בטחון, כנגד ריבית שתיזקף לזכות החשבון. שאל כל סוכן ביטוח, או בנקאי'.
'כן, כן' מלמל השוטר, חשב לרגע והמשיך.
'שתיים, עלה בדעתנו כי ההפקדה הזו בוצעה מכספי הבנק שנשדדו'. הוא נעץ בי מבט חודר.
'מה הבעיה?' העליתי על פרצופי מבט תמים 'חזור בזמן למועד השוד, ותפוס את השודדים'.
ידעתי כי הוא לא יכול לעשות זאת, אבל אסור היה לי לגלות כי אני מבין משהו בפרדוקסים של הפרימה.
'אינני יכול לעשות זאת' הוא אמר. 'אנחנו לא מזהים כל שינוי במארג הזמן' שמתי לב שהוא נמנע מלהזכיר את המילה אדווה. 'מבחינתנו השוד הינו המהלך התקין של הדברים, ואיננו רשאים להתערב בו' הוא שוב נעץ בי מבט חודר, כאילו שהיה בכוחו לגרום לי להתוודות.
'אבל עדיין, אנחנו תמהים אם לא שלחת את השודד לחזור בזמן כדי לבצע את ההפקדה'.
באותו רגע היה ברור לנו כי השוטר הזה הינו טירון מתלמד, ותו לאו.
'הבט סרג'נט. אני לא מבין כלום בעניין המסע בזמן, ואין לי מכונת זמן. אבל אני מבין הרבה בענייני כסף'. מר בונד נעץ מבט חודר משלו בשוטר, ומקולי התכווץ במקומו.
'הבט, טיפש. אם ה 860 מליון דולר שנשדדו לא היו שלי מלכתחילה, אז הם היו של מישהו אחר, נכון? של מי? היה מישהו אחר שהפקיד את הכסף הזה לפני השוד?'
'אציג לך את זה אחרת. נגיד שלבנק היו 860 מליון דולר לפני שאני כביכול חזרתי בזמן להפקיד אותם. אזי ביום שהפקדתי אותם, היו אמורים להיות לבנק 1720 מליון דולר. נכון? היו להם?'
'לא' מלמל השוטר.
'אז מה שאתה חושד בו הוא הפרה של כלל בסיסי בכלכלה. אתה לא יכול לשכפל כסף. יכול להיות שזו גם הפרה של כללי הזמן, אבל בהם אני לא מבין'.
השוטר חשב עוד רגע, מלמל התנצלות כלשהי ויצא.
חייכתי אל מר בונד, והוא חייך אליי.
נכון, חברת הביטוח פשטה רגל לאחר שכיסתה את חובה למר בונד באמצעות הבנק. אבל זה כבר היה מהלך העניינים הרגיל.
לא שינינו כלום בהיסטוריה.
פרימה אידאלית.
אך אסור לנו לנוח על זרי הדפנה.
עוד שמונה משימות נותרו לנו.
