הצד של הפושע (א') – הפשע המושלם

לונדון, פברואר 2090.

הזימון לישיבת הצוות השבועית, הפתיע אותי. היי, אתם וודאי אומרים לעצמכם, ישיבה שבועית, פעם בשבוע, כל שבוע, מה מפתיע בזה? אבל כשאתה נוסע בזמן, הלוך וחזור כל יום, רק טבעי הוא שבשבוע אחד, יעברו עליך למעלה מ 15 יום של משימות מתישות.

אתם מבינים, כעובד בכיר של המחלקה הבינזמנית למקסום רווחים (הבלמ'ר) הייתי זכאי כבר לתואר הנוסע המתמיד. קפיצות בזמן היו אצלנו לדבר שבשיגרה.

רק אתמול ביליתי שלושה ימים בנסיונות חוזרים וישנים למציאת המיקום האידיאלי ב 1942 להנחת תיק מסמכים ריק (עם כתם תה לזיהוי) בארכיב המשרד לענייניי פנים בלונדון, כך שבשנת 2090 הוא עדיין יוותר במקומו. זה היה קשה, אתם יודעים. לקח לי שלושה ימים לגלות כי רק את המגירה הימנית התחתונה בארון הרביעי אף אחד לא פותח עד סופה במשך 148 שנה.

היי, אתם וודאי אומרים לעצמכם, על מה הוא מדבר? טוב, למען אלו מכם שניקרו בשיעורי הכלכלה, הנה הסבר קצר.

לאחר המצאתה של מכונת הזמן, היה זה אך טבעי כי כל מיני תמהונים, שאינם מבינים את מהות שינוי-המציאות יחזרו אחורה בזמן וינסו לשנות את פני ההיסטוריה. היה זה אך טבעי כי יוקם כח משטרתי שיפעל נגד פורמי הזמן, כפי שהם קראו להם.

אוסטין בונד, מיליונר אקסצנטרי שעשה את הונו הראשוני בעסקי הפורנו בגרנלנד, הצליח לשים את ידו על אחת ממכונות הזמן, ושם לו למטרה לשנות את ההיסטוריה כך שהוא יהיה יהיה עשיר יותר, אך גם יוכל להנות מעושרו ללא חשש. הווה אומר להתעשר בחוכמה. שיפור עתידה של האנושות? הצחקתם את מר בונד. האמת? הצחקתם גם אותי.

וכדי להתעשר בחוכמה הקים אוסטין את הבלמ'ר. אני גויסתי כעובד מן המניין כבר ביום הראשון, ואחרי שחתמתי על הצהרת סודיות וכל השאר, עברתי הדרכה אינטנסיבית בתורת 'פרימת הזמן'.

למדתי, כפי שאתם כבר יודעים, כי משטרת הפרימה מזהה את נקודת הפרימה עפ'י אדוות השינוי, ההולכות ומתעצמות מסביב לנקודת הפרימה. אוסטין שכנע את עצמו כי אם רק יקפיד לבצע שינויים סימטריים, אדוות השינוי יבטלו זו את זו, והמשטרה לא תרגיש בכלום. גם אני השתכנעתי.

שלוש שנים עבדנו על שיכלול תאוריית הסימטריה. אין-ספור מסעות בזמן בוצעו על-ידי ועל-ידי שותפיי לעבודה, רק כדי לבדוק ולבחון את השפעתם של שינויים מזעריים, ולהתאים את התאוריה למבחן המציאות (זו המשתנה ללא הרף).

וכך אנו מגיעים ליום בו זומנתי בהפתעה לישיבה השבועית.

אוסטין פתח את הישיבה. 'רבותיי' החל בקול דרמטי 'אנחנו מוכנים. כל אחד מכם יקבל דיסקט הוראות מדימיטרי פיבונאץ'. אין צורך כי אחזור ואדגיש כי ביצוע מדויק הינו תנאי הכרחי לביצוע העבודה'.

הוא הביט בי, ואחר-כך בכל אחד ואחד מהיושבים סביב השולחן.

'צאו לדרך רבותיי. יומיים של עבודה קשה לפנינו. שובו לכאן עם סיום משימותיכם לפגישה מסכמת בעוד שעה'.

לונדון, 1942, 12 למרץ, 18:44

סר צ'ארלס מ. ברואדבנד, 42, רווק, יורשם היחיד של אחוזות נרחבות בסארי. בעוד שלוש שעות, הוא עתיד לההרג מהפצצת מטוסי הלופטוואפה. בהיותו ללא יורשים מוכרים, יולאמו כל אחוזותיו ע'י הממשלה ובמשך 150 שנה הן תוותרנה כאדמות מרעה ללא שימוש.

עמדתי בפינת הרחוב. דניאל הופיע מולי והושיט לי מפתח.

חמש דקות לאחר שסיים את משמרתו, החנה ג'ון את מוניתו בחזית ביתו. במשך 12 השעות הבאות, עתידה המונית לעמוד ללא שימוש. נכנסתי לתוכה, והתנעתי אותה בעזרת המפתח שדניאל הגיש לי. שיערתי כי הוא שיכפל אותו אתמול. מצויד במדידות תנועה מדויקות הצלחתי לתזמן את המונית שלי לפינת הרחוב בה המתין סר צ'ארלס, עשרים שניות לפני שהמונית הנהוגה ע'י דונלד , חצתה את הצומת. סר צ'ארלס ניכנס למונית, ומיהרתי להאיץ מהמקום.

דניאל, שותפי המסור, תפס את מקומו בפינה בה ניצב סר צ'ארלס, ועצר את המונית של דונלד. בהזמינו נסיעה למועדון הציידים של סארי, וידאנו כי דונלד יישאר במסלול הנסיעה המקורי שלו, וכי גם הפדיון היומי שלו ייוותר ללא שינוי.
'פעולה פשוטה מתחילה בתכנון פשוט'.

הנסיעה ארכה עשרים ושלוש דקות. עשרים ושתיים מהן עברו בדממה.
'סר' פניתי אליו 'האוכל לגזול דקה מזמנך'

'כן'

'מר פינץ', המנהל, מבקש את ציבור הנוסעים להצביע באם לדעתם עלינו להפסיק את שרות ההסעות עם רדת הערב, כדי לא להסתכן בהפצצה, אם לאו. התואיל לחתום את שמך על הדף המצורף'.

באמרי זאת הושטתי לו לוח ועליו דף ובו השאלה. מתחתיה היו שתי עמודות של חתימות. עמודת אומרי ההן ועמודות אומרי הלאו. בכל עמודה נותרה רק שורה אחת לחתימה. הוא חתם. ביני לבינכם, אני אפילו לא התעניינתי באיזו עמודה.

הוא לא ידע שהדיו בה נכתבו הדברים הינה דיו נדיפה, שתעלם עוד שעה. מהיכן יכול היה לדעת? את הדיו הזו המציאו הרבה אחרי שנח על משכבו.

בעת בה הגענו למועדון הצייד של סארי, היה הדף עם חתימתו מונח על הכיסא לצידי. הוא ירד ושילם לי. חצי דקה לאחר מכן הגיעה המונית עם דניאל. הוא ניגש אליי, אסף את הדף, ונעלם. דקה נוספת עברה, ומיכאל הופיע מולי ובידו ג'ריקאן דלק. לא ידעתי את כל הפרטים, אך שיערתי כי הדלק נגנב מתחנה זו או אחרת, דקה לפני שעלתה באש לאחר שפצצה פגעה בה. אתם מבינים וודאי כי הליטר החסר במכוניתו של ג'ון היה גורם אדווה רבה, אך הליטר החסר בפיצוץ תחנת הדלק, לא היה מורגש כלל. הוספנו את הדלק למיכל, ובכך מנענו התפתחות אדוות מכיוון זה, ואני מיהרתי להחזיר את המונית למקומה מול ביתו של ג'ון.

וזהו.
זה היה זה.
השלב הראשון בוצע ללא כל קושי.
וזה היה השלב הקשה.

את היתרה ביצענו בקלות רבה אף יותר. נוסח העברת בעלות הודפס במכונת כתיבה ישנה על המסמך שבתחתיתו התנוססה חתימתו של סר צ'ארלס. המסמך הוכנס בחשאי לתיק הצוואה של סר צ'ארלס במשרד עורכי הדין, ויום למחרת, נחתם ואושרר. משהועבר התיק למשרד לענייני פנים, העברתי אותו משולחן הפקיד הממונה לסופה של המגירה הימנית התחתונה בארון הרביעי, רק כדי לשוב לשם 148 שנה מאוחר יותר, ולהעביר אותו למגירה 'סארי' בארון התשיעי.

לונדון, פברואר 2090.

'הו ודאי. מר בונד. אני מאוד מאוד מצטער, אינני מבין כיצד ארע הדבר'.

שלושה ימים לאחר שהגיש את קובלנתו על כי האדמות אותן ירש סבו אינן מופיעות על שמו, התנצל הממונה המחוזי במשרד לעניני פנים בפני מר בונד על כי התיק הארור לא טופל במועדו.

שבוע לאחר מכן, היו האדמות רשומות כחוק על שמו של מר אוסטין בונד.

וזהו.
זה היה זה.

בכל המאורעות שהתרחשו עד פברואר 2090, לא היה כל שינוי.
פרימה אידאלית.

אך אסור לנו לנוח על זרי הדפנה.
עוד תשע משימות נותרו לנו.