נקמה, זו המטרה. נקמה, זה מה שמניע אותי כבר שנים על שנים. הכיסים הקטנים שעוד מתנגדים לפרסים הולכים ונעלמים. עוד מעט ימצאו אותנו ואז נמות כולנו כמו צאן לטבח.

אביתר אמר לי שהם תפסו את חנן. לעזאזל. הוא תמיד היה חלש אופי, אפילו שהוא מדען מבריק. הם ישברו אותו בקרוב ואז הם יגיעו אלינו. חייבים לסיים קודם.

שמעתי שיש עוד קבוצה קטנה שלנו שמתחבאת באוסטרליה. אלוהים שמור עליהם. שמור עליהם ועזור לנו. הפרסים הארורים האלו, השנאה הזאת לא ברורה לי, יש בה משהו לא הגיוני. זה כבר חלק מהטבע שלהם. למצוא אותנו, את היהודים. למצוא ולהרוג.

אביתר אומר לי שהמכונה עובדת. הוא וחנן הגיעו לפריצת דרך. לא הבנתי כלום משטף הדיבור המדעי שלהם. אני רק מממן. ועכשיו חנן איננו. אביתר אומר שהוא יכול להחזיר אותנו לכל נקודה בזמן.

אמרתי לו לאן אני רוצה לחזור. הוא נדהם. הוא תמיד חשב שנחזור איזה חמש או שש שנים אחורה ונציל את הוריו ואחותו או משהו בסגנון זה. הוא אף פעם לא חשב שנחזור כל כך הרבה אחורה. ליום הפורים הראשון. היום הארור בו התחילו הרדיפות היום בו התחיל המוות. ההיסטוריונים טוענים שאולי לא היה מלך אחשורוש. שמעולם לא רצחו את כל היהודים בצו המלך. אבל לנו יש את מגילת מרדכי. ההיסטוריון היהודי העתיק. הוא שכתב על כל מה שהתרחש באותה תקופה. על אחשורוש שנתן את הפקודה. על המן עוזרו שמילא את הפקודה בשמחה. ועל סיבלם של היהודים בין הודו לכוש שנרצחו כולם ביום אחד יום הפורים.

אלוהים עזור לנו.

הם דופקים בדלת. עוד מעט יכנסו. אביתר מפעיל את המכונה. נכנסנו פנימה. הדלת נפתחת פנימה. יש שם חמישה חיילים פרסים חמושים. הם מביטים בנו מופתעים כשאנחנו נעלמים מול עיניהם. הם יהיו עוד יותר מופתעים כשהמעבדה תתפוצץ ארבע שניות אחר כך. לאביתר תהיה הנקמה שלו.

נקמה.

הגענו מוקדם יותר ממה שחשבנו. שנתיים יותר מוקדם למעשה. מסתבר שאחשורוש היה בכלל איזה סייס באורוות שהתחתן עם הבת של המלך. לא השליט הכל יכול שתמיד חשבתי. אני דובר את השפה. אביתר מעמיד פנים שהוא אילם. הצענו את עצמנו כלוחמים לצבא המלך. הולכים הרבה אבל לפחות יש אוכל לאכול. ולא צריך לישון בתעלות בצד הדרך ובמחסני תבואה כמו בחודשים הראשונים. אביתר לומד את השפה. יופי בקרוב נוכל לנסות להסתנן לארמון. בינתיים פיתחנו קצת שרירים אני והוא.

נבלות. נבלות. הם הביאו לעיר את חפצי הקודש של המקדש . המנורה וכלי הכסף והזהב. הם עשו תהלוכה בעיר. ואחר כך משתה. הנקמה עוד תתפוס אותם הנבלות. והיהודים בעיר הזאת עוד יותר גרועים. הם השתתפו במשתה. בודאי חושבים שאם הם יתחנפו למלך הם לא יצטרכו לחשוש מכלום. אווילים. המלך מטורף. הוא ציווה להרוג את המלכה. אחרי שהיא סירבה להופיע ערומה בפני החצר. למטורף השיכור הזה הם מתחנפים אווילים.

אנחנו קרובים לזמן של צו הפורים. אני זוכר את ההתרחשויות האלו מהמגילות. הו אלוהים עזור לנו.

אנחנו בארמון. אוי אלוהים תודה. לא נאכזב אותך. המשתה גרם לכמה שומרים לזנוח את משמרתם. והם איבדו את הראש בעקבות כך. שלפו אותנו ישר מהמחלקה שלנו. יש לנו שם של לוחמים שאפשר לסמוך עליהם. בעיקר בגלל שאנחנו אף פעם לא שותים יין. כאילו שהיינו אי פעם שותים את יין הנסך שלהם. אנחנו שומרים מחוץ לארמון. אבל חדר האוכל שלנו נמצא ליד המטבחים של המלך. נחכה מספיק זמן. עד שלא ישימו לב אלינו יותר. ואז נכניס רעל לאוכל של המלך. התזמון מאד חשוב. חייבים לחכות שהוא יתחתן שוב. אם הוא ימות לפני כן, יש סיכוי שהמן ישתלט על הכס. וזה יהיה יותר גרוע מהמצב הנוכחי.

שמענו שהמלך בחר בחורה מתוך מאות הבחורות שהביאו לפניו. היא רק ילדה קטנה למעשה. סוטה שיכור מטורף.

הלילה נעשה את זה. סגרנו את הכל במהלך השמירה. אביתר יעסיק את הטבחית. היא קצת מאוהבת בו אני חושב. ואני בינתיים אכניס את הרעל ליין של המלך. אביתר אמר לי שהוא חושב שהקבצן המוזר שיושב ליד השער שמע אותנו. הוא סתם פרנואיד. חוץ מזה גם אם כן. מי יאמין לקבצן מטורף. מי בכלל יקשיב לו.

נקמה. הלילה.

תפסו אותנו. הקבצן. הקבצן הארור הזה. הוא היה מרדכי. מרדכי היהודי, ההיסטוריון מהמגילות. צחוק הגורל הוא זה שהלשין עלינו. בטח חשב שהוא ימצא חן בעיני המלך אם הוא יעזור לו. הוא לא יודע, לא מבין. הם יהרגו את כולם. ואנחנו נכשלנו. הכינו לנו עמוד תליה. עץ הם קוראים לזה. תולים אותנו מחר. אביתר אומר שאלוהים יציל אותנו ברגע האחרון. אבל הוא לא באמת מאמין בזה. אי אפשר להאמין בדברים כאלה אחרי שאתה קבוצה של חיילים פרסים קורעים את אחותך לחתיכות. אוי אלוהים למה? למה עוד פעם?

למה נכשלנו? למה נחרץ גורל היהודים למות?

למה?

תחרות סיפורי פורים