היא כל כך יפה. למה הם עושים אותן כל כך יפות? כל אחת היתה בעלת מראה ייחודי משלה. אבל מרי שלי היא הכי יפה.

היא הגיעה לסדר את החדר שלי. מחייכת אלי חיוך יפהפה ומודיעה לי מתי יהיו שעות הארוחות במלון.

היום האנדרואידים האלה עושים הכל, במיוחד את העבודות שאף אחד אחר לא רוצה לעשות. תראו לי בן אדם אחד שיהיה מוכן לעבוד כחדרן בוונציה?

ברגע שראיתי אותה ידעתי שזה זה. היא האחת. האחת שחיפשתי כל חיי. אהבה שתפסה אותי לגמרי לא מוכן. בודאי שקיוויתי לפגוש בחורות בוונציה, אבל אנדרואידית?

העברתי את כרטיס האשראי שלי מיד בחריץ בקיר והודעתי למחשב שאני מעונין להשאיר את החדרנית שבחדרי ברשותי, על מנת שתשמור על החדר שלי מסודר כל הזמן. המחשב הוריד סכום גדול למדי מהחשבון, ומרי פתאום הביטה בי במבט מלא אושר ושאלה , "כיצד אני יכולה לסייע לך אדוני?"

עיניה היו מלאות אור. הייתה לי מעין תחושה שנתתי לה סיבה לחיות. ניסיתי לשכנע אותה לשבת לדבר איתי, אבל היא, בעיניה המדהימות וחיוכה הכובש, כאילו לא הבינה מה אני רוצה ממנה.

כיוונתי אותה אל תוך הכיסא שבחדר והיא נתנה בי מבט מבולבל. "משהו לא בסדר עם הכסא אדוני?"

"הכל בסדר מרי. אני רק רוצה לדבר אתך. ספרי לי מה את אוהבת, מה את חושבת על העולם, מה את מרגישה".

מרי המתוקה שלי הביטה בי במבט אבוד, שרק גרם לליבי להחמיץ פעימה וגרם לי להרגיש שוב עד כמה אני אוהב אותה.

"אני עובדת של חברת ונציה תיירות ונופש. מרי4, מספר 64578638505HYJD , חדרנית מלון דגם 3/א, יוצרי לא העניקו לי רגשות או מחשבה חופשית".

בני זונות אכזריים. הם לכדו את נפשה של אהובתי בתוך כלוב של תכנות ומלכודת של מעגלים חשמליים. במשך השבוע נשארנו שנינו בתוך החדר מבלי לצאת. ניסיתי תכנות קולי מסוים, אבל אני לא מומחה ולא הצלחתי לעקוף את המחסומים ששמו לה המפלצות האלו שהעסיקו אותה כמו עבד.

לאורך כל השבוע מרי נשארה שקטה וצייתנית, יושבת בכיסא שלה, מתוקה ויפהפיה. שערה החום גולש על כתפיה הקטנות, עיניה הירוקות מביטות בי במבט שאין בו שמץ של רוע, רק תמימות.

אבל אחרי שבוע שלם התחלתי לומר נואש. ידעתי שאילו הייתי יכול לשחרר אותה מהכלא בו הייתה נתונה, היא הייתה מראה לי עד כמה היא אוהבת אותי. המחשבות הללו נתנו לי תחושה עצובה נורא. ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. גופה היה רך ונעים, אבל עמידתה מולי הייתה מעט נוקשה. לפתע הבנתי, מעולם לא חיבקו אותה, מעולם לא נתנו לה מגע של אהבה. הבני זונות.

השכבתי אותה על המיטה. בהתחלה בעדינות אבל המסכנה שלי שלא הבינה מה קורה וניסתה להתנגד. נאלצתי להשתמש בכוח. נאלצתי להשתמש בכוח גם כדי להפשיט אותה ולהשאיר אותה תחתי בזמן שעשינו אהבה. היא צעקה לי להפסיק, אבל אני ידעתי שזה רק התכנון המורעל שהם התקינו בה שצועק.

ידעתי שהיא רוצה את זה בדיוק כמוני. אפילו נדמה לי שראיתי בעיניה דמעות של אושר. כשסיימנו היא שכבה בלי לזוז על המיטה. מביטה בתקרה במבט מזוגג.

שאלתי אותה האם הכל בסדר. והיא התחילה להגיד שוב ושוב, "תקלה בחומרה. מידע בלתי קביל הוכנס. הלם לחומרה. יש לאתחל את הדגם בשנית. הזהרה. אתחול יגרום למחיקת כל המידע הקיים בזיכרון הדגם".

פתאום החלו להישמע דפיקות על הדלת. מישהו שהזדהה כמנהל המלון דרש ממני לפתוח את הדלת. חסמתי את הדלת עם הכוננית וסגרתי את הוילונות המולכים אל הים כי ידעתי שיש להם כמה דגים מסריחים שמרגלים בשבילם. חיבקתי את מרי, והיא רק המשיכה לומר את אותו משפט: "תקלה בחומרה, מידע בלתי קביל הוכנס…" .

מרי היפהפיה שלי. מה הם עשו לך הבני זונות?

פרויקט ונציה