Crystal society הוא ממתק לחובבי המדע הבדיוני קשה, וגם לכל מי שמתעניינים בבינה מלאכותית ובמוח בכלל. אפשר לקרוא אותו כיצירת אמנות ספרותית, אך גם כתחזית, נאום תוכחה או אזהרה.

כבר לפני מאה שנה א"מ פורסטר חזה את השתלטות הטכנולוגיה על חיינו, בנובלה הדיסטופית שהקדימה את האינטרנט בשנים רבות.

ספר הילדים של דיליה שרמן מתאים גם למבוגרים, ועל הדרך מגניב ללא הטפה מחשבות על קבלת האחר ואפילו על מגדר.

קרבות אגרוף באפס כבידה, הנדסה גנטית, פוליטיקה בין-עולמית… עם כל אלה, למה גלי אחיטוב בכל זאת לא נהנתה במיוחד מזירובוקסינג?

הנובלה הפוסט-אפוקליפטית של ג'ק לונדון מבטאת את מחשבותיו על אפסותם של הישגי התרבות האנושית מול העוצמה של הטבע שיכול למחוק את הכול במחי מגפה אחת.

האם "עיר המחר" הוא מדע בדיוני או פנטזיה? למה לא גם וגם?

הספר השני בטרילוגיית "דם כחול" יצא כמה שנים אחרי הראשון. האם הוא עומד בפני עצמו?