הספר "הנסיכה הקסומה" שונה מאוד מהסרט האהוב – וגם מורכב מהרבה יותר שכבות ורבדים

שני בני זוג סופרים שזרו בשנות ה-40 את תחושת הפליאה דווקא בפרברים האמריקאיים הנוחים. הם מצאו אותה, מכל הדברים שבעולם, דווקא במשחקי ילדים ובשיר נונסנס של לואיס קרול

סיפורון של ון-ווגט התווה את הדרך עבור רבים מסופרי המדע הבדיוני מהימין האמריקאי, ומייצג, לטוב ולרע, את ערכיו

סיפורו הקלאסי של אסימוב הוכתר בשנת 1968 כ"סיפור המדע הבדיוני הטוב בכל הזמנים". האם הוא ראוי לתואר הזה? ואיך זה קשור לאינדוקציה?

בסיפא של המשפט הראשון של הסיפור "אל בזעיר אנפין" מצהיר הסופר, תאודור סטרג'ן (מתועתק כ"סטארג'ן" בתרגום) "אל תדאגו; אינני עומד לשוחח על פוליטיקה". הוא משקר.

למרות מגרעותיו, "הדרכים חייבות לנוע" הוא סיפור בעל ערך, ולא רק בזכות הטכנולוגיה המגניבה שהוא מתאר

בלי התחכמויות ובלי יומרנות, "מסע בזמן עם אוגר" מעמיק בחידות ובתעלומות, והכול בגובה העיניים ובשפה בהירה וקולחת. סיפור שפשוט כיף לקרוא

שנה לפני אסימוב, לסטר דל-ריי כבר כתב סיפור חשוב ומשפיע על רובוטית. אבל למה, הו למה, הוא היה חייב להיות כל כך שוביניסט?

"דמדומים" משנות ה-30 אינו סיפור טוב, אבל הוא מלמד המון על כותבו, שבתור עורך השפיע על ז'אנר המדע הבדיוני אולי יותר מכל אדם אחר

איקרוס בחלל, הרפתקה מסוכנת עם מקל קסמים, שיחה מיוחדת עם סבתא, חוויות כנסים ועוד – עשרה ממתקים קצרצרים לחובבי הז'אנר מיוצרי האגודה למדע בדיוני ולפנטזיה