הסיפור "סוגים שונים של אפלה", שנכתב לפני עשרים שנה, הסתגל מצוין לתקופת הקורונה ונראה היום רלוונטי מתמיד

צעירה יפנית שזקוקה לעבודה מוצאת אותה בקצה חור תולעת, בין שורשיו של עץ עבות, בבית מסביר פנים עם גן ועם סבתא

מבקרת מפתיעה בפארק מים נטוש ליד ים המלח מאלצת את רוח המים המקומי להתמודד על זהותו – ועל חייו

לוסי מעולם לא רצתה להישזר – רק לצאת סוף סוף בספינת התיישבות מכדור הארץ המתפורר. אך קול מפתיע מהעבר הרחוק חדר בכל זאת אל מוחה

שני אנשים אבודים נפגשים במועדון ריקודים אפלולי בעולם אחר, לערב של כמיהה אסורה. האם יהיה לו המשך?

היא דווקא יודעת היטב שאני אוהב אותה, ודורשת הרבה בתמורה. האם היא תדע לאהוב אותי בחזרה?

לפני חמש מאות שנה ישבתי בבית קפה עם אניטה. עכשיו זה נראה שטויות, שואה אקולוגית אולי, טבע פראי…

בהיסח הדעת, בעיקר דרך דמויות המשנה, חדרה לסדרת "הארי פוטר" תפיסה שמשקפת דיכוי של הנשיות

גבוה, בבית ישן, מתגוררת מי שעומדת להיות היעד הבא שלי. "הרוזנת", קוראים לה בשכונה…

על פניו "אבק כוכבים" הוא ספר פנטזיה מוצלח – אבל הסרט היה טוב יותר