"הנערה עם כל המתנות" היה ספר נפלא ומטלטל. "פלסייד" לא מצליח להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר הספר הקודם של אותו סופר.

הרבה שבחים הורעפו על "עקורה" עם צאתו לאור בשנה שעברה. הדס סלוין מסכמת – הם היו מוצדקים לגמרי.

פסיפס מורכב וססגוני של אלים וגרגוילים, כוהנים וערפדים, וכמובן אומני כישוף. הספר הראשון בסדרת האומנות מציע סיפור בלשים בעולם פנטזיה יוצא דופן, שבמרכזו פרשת רצח של… אל.

עם כנפיים בקרסוליים, סיפור אהבה וגורל קבוע מראש, הואן בי לנדי לא מפספס אף מרכיב בנוסחה של ספרי פנטזיה לנוער.

לספרות העברית יש מסורת ארוכת שנים של דיסטופיות פוליטיות. ישי שריד בנה על המסורת הזאת את ממלכת יהודה העתידית, שתביא עלינו את חורבן בית שלישי.

יואב אבני הוא אחד מסופרי הז'אנר הפורים והמוצלחים בארץ בימינו. הוא לא כותב מדע בדיוני קשה או פנטזיית חרבות אפית (ואולי זו אחת הסיבות להצלחתו), אלא ספרות סליפסטרים ישראלית – סיפורים על ישראל של כאן ועכשיו, אבל לא בדיוק. והפעם: תל אביב, גדות הירקון, בהסטה קלה מהמציאות המוכרת לנו.

"הנערה עם כל המתנות" הוא ספר מטריד. סוחף ומטריד. במהלך קריאתו הוא נכנס לי לחיים, לחלומות ולמחשבות וליווה אותי כמעט בלי הרף. מסוג הספרים שלא עושים הנחות לקוראים, לדמויות או לסופר

קריאה ב"חייו של טאו" מעלה על הדעת רשימת מכולת של קלישאות מדע בדיוני – מלחמה שמתרחשת מתחת לאפם של בני האדם ומעצבת את ההיסטוריה, חייזרים שנכנסים לגופם של אנשים, וגיבור שהופך בעזרת הקול שבראשו לסוכן חשאי מהמעלה הראשונה.

"כולנו ממש בסדר" הוא הספר הכי "מיינסטרימי" של דריל גרגורי שיצא לאור בעברית. ועדיין הוא נכנס עמוק מתחת לעור. קרן לנדסמן מסבירה למה היא רצתה לחבק את הדמויות.

מי שביאו לכם את "עוגות בחלל" חוזרים בעוד ספר מאויר, הפעם על נער שיוצא להציל את הוריו שנקלעו לאיים נודדים.