כמו פרסי ג'קסון, אבל הרבה יותר טוב – על הספר הראשון בסדרת "גיבורי האולימפוס".

אולי אילו היו הופכים את "רסיס" לסרט, הוא לא היה כורע תחת עומס הפרטים.

בקומיקס הם היו מאז שהז'אנר קיים; בקולנוע הם מככבים כבר שנים ארוכות; עכשיו גיבורי העל נכנסים בכל הכוח גם לספרות הכתובה.

אהבתם את "משחקי הרעב"? הספר השני הוא המשיך ישיר שלו, רק עוד יותר מורכב.

ספר הביכורים של יואב בלום לא לגמרי מממש את הפוטנציאל שלו, אך עדיין מדובר בספר טוב, מעניין ועתיר דמיון.

נראה כמו פנטזיה נוסחתית, מתחיל כמו פנטזיה נוסחתית – אבל אינו כזה. על הספר הראשון בסדרת רשומות קוטל המלכים.

בית אקווריום, בני מים וסיפור על חברות טובה בין שתי ילדות – בספר נוער שהצליח להפתיע את המבקרת.

אלגוריה או מדע בדיוני? לא לגמרי ברור. מה שבטוח, הספר הזה היה משכנע מספיק עבור המבקר של "בלי פאניקה".

את הספר הזה אפשר לקרוא בלי לחשוב פעמיים… או אפילו פעם אחת – אבל למי אכפת? העיקר שהוא מבדר.

כשאת מנסה לכתוב כמו דיקנס, מוטב שתוותרי על ההטפה והדידקטיות.