לכבוד מלאות עשר שנים ל"בלי פאניקה" פנינו לכמה מהכותבים הוותיקים של האתר עם הצעה מפתה. "כתבו לנו סיפור קצרצר", אמרנו, "על 'איך הפסקתם לפחד והתחלתם לאהוב את בלי פאניקה', או פשוט על היום שבו "בלי פאניקה" הציל את חייכם".

לפעמים סיפורים בדיוניים הם הדרך לאמיתות החשובות ביותר, במיוחד אם מספרים אותם תחת אור הלבנה.

בהתחלה רואים רק את הקסדה, נצנוץ מתכתי שנראה כאחד מהחזרי האור שיוצרים הגלים, אבל מהר מאד הוא הופך לחרוט מוזהב שגדל וגדל, ואז הקסדה בוקעת מבין הגלים ואחריה רעמת השיער הזהוב מעל המצח החלק והעיניים הירוקות שמבטן תכליתי…

בלב ההרים מחכה לתרמילאים אכסניה שלווה, עם מארח מאיר פנים שתמיד שמח לעזור לאורחים המחפשים מפלט מסכנות הדרך.

בין המוות לחיים, בחור צעיר מבקש אהבה אך מוצא בעיקר ספקות וסימני שאלה.

המכשפה היתה אחת מהחזקות ביותר שראינו במחנה. היא הופיעה יום אחד, אפופה אור כחול, עוטה שריון ונושאת מטה שקצהו בהק בכוחו של הטוב. זמן רב קיווינו שיגיע מישהו כמוה, ואם לפעמים היא התנהגה קצת מוזר, העלמנו עין.

זה היה הביקור הראשון של החייזרים בכדור הארץ. מפקדת ספינת החייזרים שיריילן נאלצה לקבל החלטה מהירה על סמך מידע בלתי מספק – את מי עליה לחטוף?

סיפור ראשון בפרויקט חתיכות בשריון ביקיני. והפעם סיפור שמתחיל במלחמה ומסתיים באהבת עולמים.

פרויקט כתיבה חדש ב"בלי פאניקה": סיפורי חתיכות בשריון ביקיני.

כאן הבית של הילדים המשוגעים. כל אחד צועק משהו אחר, אבל ביחד הם משמיעים שיר אחד, כמו להקת ציפורים מתעוררת…